קצת קשה להאמין, קל וחומר למי שמגלה את עולם היין בימים אלה, ימים של זוהר עבור אזור היין פיימונטה, אבל פעם, אפילו לא ממש מזמן, להיות מגדל ענבים בפיימונטה היה מקצוע די מזופת. הימים היו ימי המעבר אל העיר, בחסות הקידמה הטכנולוגית, והצטרפות לצוות העובדים של מפעלי פיאט בטורינו סיפקה להורים גאווה גדולה הרבה יותר מאשר לראות את בנם פונה לקריירה של ייננות, שלא לומר כורמות. אם תסעו לפיימונטה תפגשו מקומיים, לא צעירים אמנם, שאפילו יספרו לכם שבתור פלח שעובד בכרמים היה קשה למצוא אישה שתעיף לעברך את מבטה.
אבל גלגל טבעו להסתובב, ובמקרה של פיימונטה הסיבוב הזה בא בדיוק בזמן. בזכות יצרני יין חלוציים שהלכו אחר חזונם, ולא מעט בזכות טרואר יוצא מן הכלל, פילסו להם יינות פיימונטה דרך כבושה לליבם של שוחרי יין ברחבי העולם. על ברולו וברברסקו, שני אזורים קטנים שזוכים לביקוש עצום, כבר אין מה להרחיב, אך אלה סחבו על גבם מגוון רחב ומרתק של אזורים וזנים מקומיים נוספים, כך שהיום פיימונטה הוא אזור שוקק חיים, כזה שאפילו יינות הברברה ד'אלבה שלו, אלה שפעם יועדו לצריכה מקומית בלבד, הם מצרך מבוקש ביותר. ואם לומר את האמת, אז בצדק.
יקב מוסטלה הוא מהיקבים שקמו בעידן הזוהר של פיימונטה. היקב החל את דרכו למעשה בשנת 1978 בעיירה הקטנה טרצו טינלה, כשלרשותו עמדה חלקת אדמה קטנה ובה היו נטועים ענבי מוסקאטו בלבד. ענבי המוסקאטו נמכרו במשך שנים רבות לפי משקל ליקבים הגדולים של האזור. בשנת 2003, לנוכח השינויים בעולם היין ובמעמדו של פיימונטה, לקח ג'וליאנו איאוריו, בן המשפחה, את החלקה תחת חסותו והקים את היקב תחת השם מוסטלה.
ג'וליאנו הוא מה שמכונה בצרפתית ויניירון, קרי האיש שאחראי על הפקת היין מהכרם ועד היקב. טוב, אם לומר את האמת, הוא ממלא בדרך עוד כמה תפקידים, כך שייתכן שתראו אותו בבוקר רכוב על טרקטור, בצהריים עובד בכרם, אחר הצהריים ביקב ובערב בפגישות כאיש השיווק של היקב. ככה זה כשאתה מפעיל יקב שמייצר 60 אלף בקבוקים בלבד, אך אם תפגשו את ג'וליאנו, תבינו כמה תשוקה יכולה לשמש כמנוע אנרגטי שלא מפסיק לפעול. ואם תהיו נחמדים, אולי אפילו תזכו שג'אקומו, בנו הצעיר והמקסים של ג'וליאנו, שעתיד לרשת אותו ביום מן הימים, ימזוג לכם יין מהמכל. עם השנים, ובהתאם לשאיפותיו של ג'וליאנו לפרוץ את גבולות המוסקאטו, רכש היקב חלקות כרם נוספות והיום הוא מייצר יינות בתשע תוויות שונות, לרבות ברברסקו. ואם תשאלו את עצמכם כיצד קרה שיקב קטן ועלום שכזה מוצא את דרכו לישראל, אז תגיעו לסיפורו של ישראל לשמן. ישראל, שעיסוקו המרכזי הוא מכונות וחומרים למעגלים מודפסים בתחום האלקטרוניקה, בילה זמן רב באיטליה במסגרת עיסוקו, והחל לייבא לישראל את הגראפה המצוינת של מזקקת מארולו. עם הגראפה בא התאבון וישראל החל להוסיף לפורטפוליו יקבים קטנים שמצאו חן בעיניו, גם אם לא מדובר בהכרח בשמות הנוצצים והמפורסמים ביותר. אנחנו בצ'ירז שמחים לתת במה ליקבים מן הסוג הזה, בעיקר כאשר הם מבטאים עשייה אמיתית, אותנטית ומלאת תשוקה.